האם חירש יכול לשמוע?
חירשים יכולים לשמוע דרך רעידות. השמיעה טובה יותר כאשר הם נמצאים במקום שקט. קריאת דיבור עוזרת להם לקרוא שפתיים ולקבל את ההקשר של הנאמר.
חירשים יכולים לשמוע באמצעות חוש המישוש שלהם. הם יכולים לחוש תנודות מגלי קול כדי לזהות צלילים וליצור מהם דיבור באופן אוטומטי, מה שעוזר להם להבין את ההקשר.
אוכלוסיית החירשים בארצות הברית היא למעלה מ-1.3 מיליון איש.
הדרך הקלה ביותר עבור אדם חירש לשמוע היא באמצעות מכשירי שמיעה או שתלי שבלול.
מכשיר שמיעה מגביר את הקול, בעוד ששתל שבלול (שניתן למקם בניתוח באוזן הפנימית) מספק אות חשמלי שממריץ את קצות העצבים בשבלול האוזן, ולאחר מכן שולח מסרים למוח.
השמיעה של אדם חירש אינה זהה לשמיעה של אדם שומע.
טוענים שחירשים יכולים להיות אינטליגנטים בדיוק כמו אנשים שומעים, אבל הם לא מסוגלים לתקשר זה עם זה.
חירשות יכולה להיגרם מגורמים תורשתיים או ממחלה.
ישנם סוגים שונים של חירשות, התלויים באופן שבו גלי הקול נקלטים במוח – או דרך תעלת האוזן או באמצעות רעידות באוויר, המועברות באמצעות מגע עם עצמים או עם חלקי גוף.
ישנם שלושה גורמים עיקריים לחירשות: גנטית, סביבתית ורעש.
גורמים עיקריים לחירשות
אובדן השמיעה יכול להיגרם מגורמים רבים, חלקם גנטיים ואחרים סביבתיים. להלן רשימה של שלושת הגורמים הנפוצים ביותר לחירשות.
אובדן שמיעה הוא הגורם השכיח ביותר לחירשות.
רוב המקרים של אובדן שמיעה נגרמים מאובדן שמיעה שנגרם מרעש או מסיבות גנטיות שהופכות אנשים לרגישים יותר לנזקי רעש.
הגורם השלישי בשכיחותו לחירשות הוא אובדן שמיעה מוליך, המתרחש כאשר גלי קול אינם יכולים להגיע לאוזן הפנימית מכיוון שעור התוף או העצם (עצמות זעירות באוזן התיכונה) אינם מעבירים רעידות ביעילות אל השבלול (מבנה האוזן הפנימית שבו צליל הופך לדחפים חשמליים).
חירשות היא חוסר יכולת חלקית או מלאה לשמוע. חוסר היכולת לשמוע יכול להיגרם מגורמים רבים שיכולים לכלול סיבות גנטיות, חשיפה לרעש סביבתי, דלקת קרום המוח, טראומה בראש ועוד.
חירשות היא מונח רחב לכל אובדן שמיעה. ניתן לסווג אותה כחירשות מוליכה, חושית עצבית או מעורבת בהתאם לגורם הבסיסי לאובדן השמיעה.
חירשות מוליכה מתרחשת כאשר גלי קול אינם נישאים כראוי לאוזן הפנימית בגלל חסימה באוזן אחת או שתיהן. סוג זה של חירשות ישתפר לעתים קרובות עם התערבות כירורגית כגון מירינגוטומיה (כלומר, ניתוח צינור אוזניים).
חירשות תחושתית-עצבית מתרחשת כאשר אותות שמיעתיים אינם ניתנים לפירוש על ידי עצב השמיעה עקב נזק לתאי שיער בספסל.
הגורם העיקרי לחירשות הוא חוסר היכולת לשמוע, בדרך כלל עקב היעדר או תפקוד לקוי של עצב השמיעה או מסלולי גזע המוח השמיעתיים.
אדם שיש לו אובדן שמיעה מוחלט בשתי האוזניים או איבד את חוש השמיעה עשוי לעבור שתל שבלול, שהם מכשירים אלקטרוניים שהושתלו בניתוח ושולחים אותות למקלט שתלים במוח.
שתל שבלול לא ישחזר שמיעה תקינה, אבל הוא יעזור לאנשים רבים לשמוע טוב יותר מאשר בלי.
למה לא שומעים טוב כשמתבגרים?
ישנה טעות נפוצה שחרשות היא שם נרדף לאי שמיעה. עם זאת, המילה 'חירשות' מתייחסת יותר למבוגרים חירשים – אלה שרכשו את חירשותם כבוגרים או נולדו איתה.
פעם חשבו שחירשים לא יכולים לשמוע כלום, אבל זה לא נכון. מבוגרים חירשים יכולים להיות מסווגים כחירשים תפקודית או כבדי שמיעה חמורים. אלה שחרשים מבחינה תפקודית מסוגלים לזהות צליל מסוים בתדרים מסוימים, אך בדרך כלל מתקשים בהבנת הדיבור. כבדי שמיעה משמעו שהם יכולים לזהות רק צלילים בתדרים הגבוהים ולעיתים קרובות מסתמכים על קריאת שפתיים כדי להבין מה אנשים אחרים אומרים
להיות חירש יש מערך אתגרים משלו, ונצפה שלהיות חירש מבחינה תרבותית יוצר עוד יותר בעיות מכיוון
לקות שמיעה או חירשות היא מצב של אי יכולת לשמוע גלי קול. ישנם שני סוגים של לקות שמיעה: אובדן שמיעה הולכתי ואובדן שמיעה חושי-עצבי.
אובדן שמיעה מוליך מתרחש כאשר גלי הקול אינם יכולים לעבור דרך תעלת האוזן אל עור התוף, בדרך כלל עקב חפץ שחוסם את תעלות האוזן או הצטברות נוזלים באוזן התיכונה. אובדן שמיעה תחושתי-עצבי מתרחש כאשר יש נזק לתאי השערה באוזן הפנימית, אשר ממירים גלי קול לאותות חשמליים אשר ממשיכים לעורר את המוח שלנו, ותאי שיער אלו אינם יכולים יותר לשדר גלי קול כראוי.
להיות חירש זו לא מגבלה. זוהי דרך עבור האדם החירש לתקשר עם אחרים. כמבוגר, זה עשוי להיות קשה ללמוד שפת סימנים, או לקרוא שפתיים עם אנשים לקויי שמיעה. עם זאת, עם סבלנות וזמן, ישנן דרכים רבות בהן ניתן ללמוד כיצד לשלוט בשפת הסימנים. כאשר מתקשרים עם לקוי השמיעה, סבלנות היא המפתח.
האם אפשר לאבד את השמיעה?
אנחנו לא יכולים לאבד את השמיעה, אבל אנחנו יכולים לקבל אובדן שמיעה חלקי או מלא.
אי אפשר לאבד את השמיעה. שמיעה היא תחושה שאתה נולד איתה ואין תנאים או מצבים שיכולים לגרום לך לאבד אותה. עם זאת, אתה יכול לחוות אובדן שמיעה שהוא היכולת המופחתת לזהות צלילים בגלל נזק לתאי החישה של האוזן שלך.
שמיעת הצלילים שמסביבך היא אחד הדברים החשובים ביותר שאנו יכולים לעשות. אבל מה אם אתה לא שומע כלום? זו בעיה.
איך חירשים מתפקדים ביום יום?
לקהילת החירשים יש מספר אתגרים להתמודד. הם צריכים להתמודד עם אובדן שמיעה, תת-ייצוג וסטיגמה חברתית.
בעבר, לחירשים היה קשה מאוד לתפקד ביומיום. הסיבה לכך היא שהם לא יכלו לשמוע את השעונים המעוררים שלהם או צליל של מכונית מתקרבת. הם גם לא יכלו לנהל שיחות בטלפון וגם לא לצפות בטלוויזיה בלי כתוביות.
חירשים משתמשים במכשירי שמיעה כדי להגביר צלילים או כדי לתרגם צלילים למסרים חזותיים, הידועה כשפת הסימנים.
מכשירי שמיעה עוזרים לחירשים לשמוע קול ולהבין דיבור. הם עוזרים לחירשים להתעדכן בשיחות ויכולים להפחית רעשי רקע בחדר. מכשירי שמיעה מגיעים בצורות וגדלים שונים והם עולים בין $500-2000 לאחד בסיסי ועד $5000-10000 עבור דגם יוקרתי.
כשאתה נולד, אתה יורש את הגנים שלך מההורים שלך, כך שאם לאחד מההורים שלך הייתה מוטציה גנטית שתגרום להם להיות חירשים, יש סיכוי שגם אתה תהיה. אם זה המקרה, יש דברים שאפשר לעשות לפני או אחרי הלידה כדי לנסות למנוע את זה.
הסביבה של אדם חירש שונה מאוד מזו של אדם שמסוגל לשמוע. הם מסתמכים על חוש המישוש, הטעם והריח שלהם כדי לפרש מידע.
חשוב שאנשים חירשים יבינו איזה סוג מידע הם לא מקבלים. לדוגמה, צליל של צעדים או מישהו שדפק בדלת לא יכול להישמע על ידי אדם חירש ללא רמזים חזותיים.
האינטראקציה עם אנשים אחרים עשויה להיות גם קשה מכיוון שאין להם אותה רמה של תקשורת לא מילולית כמו שאנשים שומעים עושים עם קול.
הדרך הנפוצה ביותר עבור אדם חירש לתקשר עם אדם שומע אחר היא באמצעות שפה כתובה או שפת סימנים כי אוצר המילים שלך מאוד מוגבל.
חירשות אין פירושה נכות; חירשים רבים חיים חיים מאושרים ומספקים למרות מוגבלותם.
